בינינו, זה לא שאני קניינית גדולה גם בזמנים רגילים. שופינג אף פעם לא מהווה 'אטרקציה' מרכזית באף טיול וגם כשאני הולכת להסתובב בין חנויות, יש לי כשרון מיוחד לא למצוא כלום ולחזור בידיים ריקות. גיא אומר שזה מאוד חסכוני. מי יודע כמה מליונים חסכנו לאורך השנים על דברים שלא קניתי. ועדיין, פה ושם אנחנו כן חוזרים עם כמה דברים קטנים מטיולים. לפעמים זה מזכרות או משהו לבית. הבאנו צלחות פיצה מדהימות מאיטליה, מסיכה מונציה, פלייסמטים מדרום אפריקה. שלא לדבר על אוסף כדורי שלג מכל מדינה שביקרנו בה. ואלה מזכרות שאפילו שרדו את הסינון האכזרי שעשינו כשיצאנו למסע שלנו והן מאופסנות וממתינות לנו שנחזור (אולי בעצם מזכרת מדרום אפריקה היא קצת פחות רצויה בימים אלה. נשקול לזרוק כשנחזור).

ועכשיו הגענו לבנגקוק ונראה שרב האטרקציות פה סובבות איכשהו סביב שופינג. כמעט כל ההמלצות שקיבלנו היו על שווקים או קניונים ששווה לבקר בהם. בינתיים סיימנו שלושה ימים בבנגקוק בלי להיכנס אפילו לקניון אחד. להגנתנו אני יכולה רק לאמר שאנחנו עוד נחזור לבנגקוק בסוף המסלול שלנו בתאילנד אז מבטיחה להשתדל יותר בסיבוב הבא שלנו פה. עד אז אולי יתבלו לנו קצת דברים או שסתם נצטרך ביגוד שונה ליעד הבא אז אפשר לשמור על אופטימיות שיהיה לנו צורך לבקר בקניון או שניים.

משווקים לעומת זאת אי אפשר היה לחמוק. אתמול למשל נסענו לשוק הצף של בנגקוק. זו נחשבת אחת האטרקציות המומלצות ביותר. לכאורה חוויה ייחודית של שוק שבו הדוכנים נמצאים על סירות. בסוף זה סתם שוק ואפילו לא מוצלח במיוחד. הכל תיירותי וממוסחר. אבל תוך כדי ששטנו בין הדוכנים שעל שפת התעלה או בסירות שחלפו לידינו, מה שבעיקר חלף לי בראש זה שנוודות זה לא טוב לשופינג בתכלס. כי למרות המסחור היו שם כל מיני מזכרות שיכולתי להתפתות לקנות לבית. אבל כרגע אין לי בית לקנות עבורו דברים. אז קצת קשה לחשוב אם פריט כלשהו מתאים לעיצוב כשאין בית ואין עיצוב להתאים אליו. ומעבר לזה, כל דבר שקונים צריך לחשוב איך ניגרר איתו הלאה. בכלל לא בטוח שטכנית אפשר להכניס עוד דברים לתוך המזוודות שכבר ככה עמוסות מדי. והמחשבה לגרור איתי חפץ שביר במשך כמה חודשים טובים ולדאוג שלא יינזק בנסיעות ובטיסות, זה מספיק כדי להוציא את החשק משופינג. 

אבל לא הכל אבוד, הנה אחרי מספיק הסתובבות בבנגקוק החמה והלחה עברנו היום בשוק של צ'ינטאון והצטיידנו במאווררים אישיים קטנים. כי זו המהות כרגע, לקנות רק מה שצריכים וחיוני עבורנו. כל דבר אחר הוא סתם נטל. ואולי זה בכלל אמור להיות ככה מלכתחילה וכל תרבות הצריכה סתם דוחפת אותנו לקנות ולקנות בלי לחשוב אם אנחנו ממש צריכים את זה. הנוודות רק מזקקת לנו את ההבנה הזו ומחייבת אותנו להפעיל יותר שיקול דעת. אז סוחרי בנגקוק כנראה לא אהבו אותנו. לא תרמנו יותר מדי לכלכלת העיר. אבל למרבה המזל חלק מהשווקים בעיר הם שווקי אוכל ואותם דווקא מאוד אהבנו ושמחנו לדגום ולתרום את חלקנו בנדיבות. כך שכנראה בסוף יש שוק שמתאים לכל אחד …

 מוזמנים לשתף את הפוסט: