בשנת 2024 אנו יוצאים למסע משפחתי בעולם. חלום של שנים שסוף סוף יוצא לפועל. נחצה מדינות ויבשות, נחווה תרבויות והרפתקאות ונאתגר את עצמנו בדרכים שונים. אם בא לכם להצטרף אלינו ולו באופן וירטואלי, מוזמנים לעקוב כאן אחרי סיפורים וחוויות שנחלוק תוך כדי המסע שלנו :-)
שנים רבות שטיולים היו סוג של בריחה קצרה מהשגרה והיומיום. כזו שמחכים ומצפים לה, שעוזרת להטעין באנרגיות ולחזור לחיים שלנו בכוחות מחודשים. אבל מה קורה כשלטייל הופכת להיות השגרה שלנו? כשזה מה שאנחנו עושים כל הזמן, כל יום במשך מעל לחצי שנה?
אומרים שחופשי זה לגמרי לבד. ולצאת לטיול ארוך בעולם אומר שמשאירים מאחור את המשפחה, החברים וכל העולם החברתי שהקיף אותנו. זה אומר שזה רק אנחנו עם עצמנו, כל יום כל היום. אין עוד אנשים. אז איך מסתדרים עם זה? האם חסרים לנו ולילדים חברים ואנשים נוספים? מוזמנים לקרוא כמה תובנות ומחשבות בעניין אחרי חודשיים טיול.
תאילנד הוציאה אותנו מאזור הנוחות שלנו. אנחנו רגילים לטייל במדינות מערביות, בעיקר באירופה. ושם גם כשהכל חדש, יש איזושהי תחושת מוכרות מסויימת. פה בתאילנד אנחנו מרגישים את הזרות שלנו. השפה שונה, הנהיגה הפוכה, התרבות אחרת לגמרי ואפילו המראה שלנו מייד חושף שאנחנו לא שייכים. אם באירופה לעיתים פונים אלינו בשפת המקום וטועים לראות בנו מקומיים, פה אין חשש כזה.
הרבה שנים אנחנו חולמים על הטיול הגדול שלנו רק שלא לקחנו בחשבון שנגיע אליו מותשים. חודשים של התעסקות בתכנון והכנות בשילוב של הטרללת שהיתה בארץ עד אוקטובר והחורבן שבא אחריו – הגענו מרוקנים מאנרגיה וזקוקים נואשות להיטען מחדש. צריכים קצת רוגע ושלווה. אז איך זה שאנחנו מוצאים את עצמנו רצים כמו בכל טיול בעצם? ואיך משנים הרגלים של שנים?
בנגקוק מלאה בשווקים וקניונים. לרגעים נראה שלאן שלא נפנה את הראש ניתקל במישהו שמנסה למכור לנו משהו. שוק צף, שוק לילה, שוק סיני. וגם קניונים יש בלי סוף. רק שכנוודים, שופינג סתם לפאן, הפך לפעילות קצת מיותרת. קונים רק מה שצריכים וכרגע זה לא הרבה. נראה לי שהסוחרים ברחבי בנגקוק לא ממש אהבו אותנו.
שנים של לחלום, חודשים של לתכנן והנה הגיע רגע האמת. יוצאים לדרך. וגם אם לרגע חולפת לה מחשבה סוררת של "מה עבר לנו בראש לצאת להרפתקאה משוגעת כזו באמצע החיים?" עכשיו כבר אי אפשר להתחרט. מעבירים מפתחות, מסיימים לארוז מה שעוד נשאר וזהו, אנחנו נוודים נטולי בית שעולים על מטוס בכיוון אחד.
אריזה לטיול היא תמיד חלק מאתגר. מצד אחד רוצים להיות מצויידים בכל מה שצריך ושלא יהיה חסר משהו קריטי באמצע הטיול, מצד שני לא רוצים להיסחב עם כל הבית עלינו. אבל עכשיו באמת כל הבית שלנו הוא מה שיש במזוודות שאיתנו. וזה לא מצב זמני שממנו חוזרים לבסיס הבית אלא החיים כנוודים. הבעיה בלקחת איתך אינסוף תיקים ומזוודות זה שאיכשהו צריך להצליח להתנייד עם כל זה וכרגע לא ממש ברור לי איך זה ייכנס ברכב שכור או מונית …
ברגע שאני מספרת שאנחנו יוצאים לטיול ארוך בעולם מייד מגיעה השאלה – ומה עם הילדים? איך הם יסתדרו עם ניתוק ממסגרות, חברים ובכלל מכל השגרה והחיים הנורמטיביים? גם לנו היו לבטים לא קטנים סביב סוגיות שקשורות לילדים.
ג'ון לנון שר Imagine no possessions , שיר מקסים שאני מאוד אוהבת אבל בחיי היום יום הרגילים לא ממש יישמתי את הקונספט. הבחירה לצאת למסע אילצה אותנו לא רק לדמיין אלא ממש להיפרד מרב הרכוש והציוד שצברנו לאורך השנים. ולמרות ש"זה רק חפצים" זה לא פשוט להיפרד מהכל ולהרגיש שכל פרידה כזו סוגרת עוד דלת מאחורינו וכבר אין דרך חזרה. מרגש אבל גם קצת מפחיד .
אם נתקלתם בסיפורים של משפחות שיצאו לטיול של שנה ויותר ותהיתם לעצמכם איך מממנים טיול כזה, המאמר הזה הוא בשבילכם. קיימות מספר אסטרטגיות מרכזיות למימון טיול ארוך. מוזמנים לקרוא עליהן כאן ולבחון אם ומה אפשרי עבורכם.
הגענו לקראבי באופן ספונטני וללא הרבה תכנון מוקדם והיא התגלתה כאחד המקומות שהכי אהבנו בתאילנד. נופים פראיים ודרמטיים, אינסוף סיורים שקשה לבחור ביניהם, שווקי אוכל תוססים ומגוון מטורף של מסעדות. שבועיים בקושי הספיקו לנו ויצאנו עם הרבה טעם של עוד.
במרחק נסיעה קצרה מאתונה נמצא לו חצי האי פלופונס – אזור שבו אפשר למצוא חופים שלווים, עיירות נמל קסומות, הרים ירוקים ואתרים היסטוריים שנראים כאילו קפאו בזמן. הטיול שלנו שם היה שילוב מושלם בין טבע ותרבות, בין מנוחה לבין מסע בזמן למיתולוגיה היוונית. זה מסלול אידיאלי למי שמחפש לגלות את יוון האותנטית והפחות ממוסחרת – עם המון ים ורוגע אך גם אבני דרך מההיסטוריה והרבה אוכל טעים. מוזמנים לקרוא את המסלול שלנו, ההמלצות, והתחנות שלא כדאי לפספס.
אגם צ'או לאן שבתוך שמורת קאוסוק בתאילנד הוא פשוט מקום קסום שנראה לקוח מתוך קטלוג תיירות. קשה להאמין שהיופי הזה אמיתי. ומשום מה המקום הזה עדיין לא נכבש על ידי המוני תיירים והוא סוג של פנינה נסתרת. עשינו טיול קצר לאזור וראינו רק קמצוץ ממה שיש לראות שם. סימנו לעצמנו לחזור לפה שוב ואחרי שתקראו, אולי גם אתם תרצו להגיע לכאן.
אוקינאווה היא אמנם חלק מיפן, אבל התחושה בה שונה לגמרי – כאילו הגענו ליפן בגרסה נינוחה, חמה ופתוחה יותר. משהו באווירה, בקצב הנינוח, באנשים, פשוט שונה. אחרי שבועות עמוסים של טיול ברחבי יפן, הגענו לאוקינאווה כדי לנוח – וגילינו פינה רגועה עם אופי ייחודי, שמרגישה כמו שילוב של יפן, הוואי ותחושת חופש של אי קטן שלא ממהר לשום מקום.
רוצים שאמצא לכם מלון? מוזמנים לפנות אליי לעזרה, ללא עלות במציאת מלון לטיול שלכם.
לחילופין מוזמנים לחפש לבד:
קבלו עדכון כשמתפרסם פוסט חדש (בדקו את תיקיית הספאם שלכם ואשרו שם קבלת פוסטים ממני)
