הגענו עם אוטו די מלא ועכשיו הוא ממש מתפקע. אולי לא קנינו הרבה אבל מה שקנינו תופס נפח ויש לנו גם מצרכים שאנחנו מעבירים איתנו לבית הבא. פתאום האוטו הקטן נראה רעיון פחות טוב. אבל איכשהו אנחנו מצליחים לדחוס הכל פנימה. צפוף אבל אפשר לנסוע.

את המפתח נוכל לקבל רק אחרי צהריים אז בדרך אנחנו עוצרים לביקור במוזיאון הפתוח בארנהיים. כלול בכרטיס המוזיאונים. חניה בתשלום.

המוזיאון הזה ממש חמוד. כבר היינו במוזיאונים פתוחים בכמה וכמה מקומות אבל כאן זה הרגיש קצת יותר חי. כמעט כאילו אנשים עדיין חיים בבתים האלה. יש בתים שהם רק מוצגים דוממים אבל יש כמה וכמה מקומות שבהם יש מישהו/מישהי בלבוש מסורתי שמסביר ומדגים. יש גם פעילות אינטראקטיבית כמו רפסודה שעולים עליה ומשיטים מצד לצד או כיכר שבה אופניים עתיקים עם גלגל קדמי ענק ואחורי קטן ועוד סוג של רכב שמניעים עם הידיים. הכיכר היתה מלאה בילדים שהשתעשעו בכלי הרכב המוזרים בעוד ההורים נחו על הספסלים או בבית הקפה הצמוד.

עוד מקום שהילדים אהבו במיוחד היה חוות הילדים. שם בשעה נקובה הילדים יכלו להיכנס לסייע בעבודות החווה. להבריש כבשים, להאכיל עיזים, כבשים ופרות, לשאוב מים מבאר ולתת לחיות. נרשמה התלהבות בקרב הילדים. במיוחד שלא היה עמוס והם יכלו לעשות הכל הכל.

בחצר החווה היו כל מיני מתקנים להדמיית הפעולות שעשו בחווה בעבר. פרות מעץ שאפשר היה לחלוב, גיגיות כביסה וגיהוץ של פעם (שגרמה לנו להעריך את הנוחות שבמכונת הכביסה הביתית שלנו), מתקן לנשיאת כדי מים על הכתפיים. היינו צריכים לגרור את הילדים משם מרב שהם נהנו.

במוזיאון עוברת גם רכבת חשמלית שאיתה אפשר לעבור ממקום למקום. אחרי שלוש שעות פלוס לא סיימנו לראות כל מה שיש כאן. הביקור בארנהיים מסיים את חלקו הראשון של הטיול שלנו.