הזמן טס כשנהנים
תמיד אהבנו לטייל בעולם. כל אחד צריך תחביב כנראה ולטייל זה התחביב שלנו. אז לאורך השנים תמיד נסענו כמה שיותר. לפעמים בהרכב משפחתי, לפעמים בזוג, לפעמים בנפרד עם חברים/ות. וכל טיול כזה היה נקודה בלוח השנה שאפשר היה לצפות לה. כולנו הרי רוצים לפעמים לברוח קצת מהשגרה שלנו לא? לראות מקומות יפים, לחוות חוויות, לאכול מאכלים מעניינים. כיף. כל טיול כזה הטעין אותי באנרגיות ויכולתי לחזור הביתה בכוחות מחודשים ולהתחיל לצפות ולחכות לטיול הבא.
ואז יצאנו לטיול הגדול שלנו. זה שחלמנו עליו שנים וסוף סוף התאפשר. ואיכשהו הזמן טס לו ואנחנו כבר מעל לחצי שנה בטיול משפחתי מסביב לעולם. רק שעכשיו הכל התהפך ולטייל הפך להיות השגרה שלנו ומשהו פשוט כמו לשבת בבית ולעשות בינג' על סדרות בנטפליקס הפך להיות משהו נדיר שלפעמים אתה קצת משתוקק אליו.
אז איך זה להיות בשגרה של טיול?
קודם כל, זה מאוד אינטנסיבי. להיות 24/7 עם הילדים ועם בן הזוג ללא ספק מייצר המון התמודדויות. לפעמים זה מדהים, לפעמים זה מוציא אותך מדעתך ואתה רק רוצה את השקט והלבד שלך. בנוסף זה עבודה יומיומית של קבלת החלטות. פתאום השגרה הרגילה של פעם שהכל היה מובנה וברור בה, נראית כל כך הרבה יותר קלה. בטיול השגרה מורכבת מלקבל מליון החלטות ביום. לאן לנסוע, איפה לישון, איפה לאכול. שום דבר לא קבוע ולא מובן מאליו. ולפעמים זה יכול להיות מתיש להתעסק בזה כל הזמן. בתחילת הטיול שלנו הכל היה מוזמן ומאורגן לנו קדימה וזה ללא ספק היה יותר נוח וקל. אבל באיזשהו שלב התכנון המוקדם נגמר ועברנו למוד קצת יותר ספונטני. יש לזה המון יתרונות בגמישות שזה מאפשר אבל זה גם מייצר יותר לחץ ומאמץ שוטף. כשאתה לפעמים לא יודע איפה תישן בעוד יומיים כי לא מצליחים למצוא מקום שמתאים לצרכים שלנו, זה לפעמים מייצר סטרס לא נעים.
עוד דבר שקרה זה שרף הגירוי שלנו עלה. אם כשהגענו לתאילנד, היעד הראשון שלנו, כל חוף עם ים צלול, קוקוסים וחול זהוב, הסעיר אותנו, חצי שנה אחרי ראינו כבר כל כך הרבה חופים יפים שנדרש הרבה יותר כדי שנתלהב בטירוף. אז השתדלנו לבחור יעדים שונים זה מזה כדי לשמור על עניין ולהימנע מהשוואות. מתאילנד ליפן ומשם לארצות הברית ואז למקסיקו והשוני הזה אכן עזר אבל עדיין לפעמים קשה להתלהב ואני תוהה לעצמי אם מקום מסויים היה מלהיב אותי יותר אם הייתי מגיעה אליו בשלב מוקדם יותר במסע שלנו. לשמחתי אנחנו עדיין מגיעים למקומות שמצליחים להמם אותנו ביופיים אז כנראה שעוד לא מיצינו את כל מה שיש לעולם הזה להציע 🙂
ההבדל הכי משמעותי
אבל אולי הדבר הכי משמעותי שקורה בטיול ארוך הוא איך התהפכו היוצרות. אם פעם יצאנו לטיול כדי לשבור שגרה, אז פתאום הטיול הוא השגרה שמרגישים צורך לשבור לפעמים ולחפש לעצמנו איזשהו סוג של מנוחה ויציבות קטנה בתוך זה. בחמישה חודשים הראשונים שלנו טיילנו בצורה מאד אינטנסיבית. פה ושם עשינו עצירות קצרות של שבוע שבועיים אבל רב הזמן פשוט הסקרנות והעניין משכו אותנו לעוד מקום ועוד פעילות. חיכינו לנסיעה הזו כל כך הרבה שהגענו אליה עם רצון לטרוף, לראות ולעשות כמה שיותר. ואז הגענו למקסיקו וקצת קרסנו. במקום לרצות לטרוף את המקום כמו שעשינו בכל יעד, רצינו בעיקר להישאר בדירה, לנוח ולעשות בינג' מול נטפליקס. אז בהתחלה ה-FOMO קצת הציק והטריד. אף פעם לא היינו במקסיקו, והחשש שנפספס כל מה שיש לראות בה בהחלט ניסה לגרור אותנו חזרה למירוץ. אבל הפעם הצלחנו להילחם בדחף הזה. בפעם הראשונה במסע שלנו הצלחנו באמת להוריד הילוך ולעשות חודשיים של רגיעה. קמנו מאוחר כל יום, עשינו דברים שכבר מזמן לא יצא – למשל כל אחד בחר לו כמה קורסים שמעניינים אותו ללמוד למשל (כן ללמוד בשביל הכיף, יש דבר כזה), ביקור יומי בבריכה של הקומפלקס בו גרים, קצת סרטים וסדרות. ומדי פעם, יצאנו לסיבוב בעיר או לאיזשהו טיול יומי, אבל בתדירות מאוד מתונה ונמוכה. אז יכול להיות שלא ראינו ולא עשינו כל מה שיש למקסיקו להציע אבל עדיין היא תיזכר לנו כאחד היעדים שהכי נהננו בהם. המצברים התמלאו! זה קצת מצחיק איך לנוח מול הטלויזיה הפך להיות הדרך להטעין את המצברים ולחדש אנרגיות לפני שחוזרים לטייל באופן יותר נמרץ. אבל זה מה שקרה, וחודשיים רגועים היו בדיוק מה שהיינו צריכים לפני שממשיכים בשגרת הטיול שלנו.
האם מיצינו את הטיול?
אז מה זה אומר בעצם? האם נמאס לנו לטייל ומיצינו? ממש ממש לא. אם אני קוראת סיכומי טיולים ומסעות של אנשים אחרים ומתמלאת חשק אדיר להוסיף את היעד שלהם למסלול שלנו כי הוא קוסם לי, אז כנראה שחיידק הנדודים עוד לא שיחרר את אחיזתו בי. קשה לי לדמיין חזרה לשגרה שבה טיולים הם קצרים ומפוזרים על פני השנה. אבל כן מבינה שצריך לפעמים הפוגות בתוך שגרת הטיול דווקא בגלל שזו הופכת להיות שגרה וצריך איזושהי הפוגה ממנה. שלפעמים נחמד לחוות מקום לא בכך שנטייל ונחרוש כל אטרקציה אלא בזה שנשהה במקום אחד ונכיר אותו לעומק. שתהיה לנו מסעדה שתהפוך להיות המקום הקבוע שלנו, איש קשר קבוע שמסדר לנו טיולים כשבא לנו, סופר שאנחנו כבר מכירים ויודעים איפה כל דבר נמצא. פשוט לחיות את המקום. נסטינג קוראים לזה. אז בקרוב חוזרים לטייל שוב אבל בטוחה שנעשה עוד עצירות נסטינג כאלה בהמשך.
מוזמנים לשתף את הפוסט:
עוד מסיפור המסע העולמי שלנו
לחיפוש מלונות
חפש מלון או חדר
לחיפוש טיסות
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו
קבלו עדכונים על פוסטים חדשים שמתפרסמים, כדי שלא תפספסו
